קריאת אודיוגרמה

צורת הבדיקה:
בדיקת השמיעה הקונבנציונאלית נעשית על ידי הצגת צלילים טהורים בטונים (תדירות) שונים כדי לקבוע מהו סף השמיעה. כלומר, מהי העוצמה החלשה ביותר שהנבדק מסוגל לגלות (50% מהפעמים) לגבי כל אחד מהצלילים שנבדקו.
<XML:NAMESPACE PREFIX = O />
האודיוגרמה היא תרשים עליו מיוצגים ספי הצלילים השונים שהתקבלו.
על הציר האנכי מיוצגת העוצמה – בראש התרשים מיוצגים הצלילים החלשים ובתחתית התרשים מיוצגים הצלילים החזקים, המסוגלים להכאיב ואף להזיק מחמת עוצמתם.
על הציר האופקי מיוצגות התדירויות (הטונים השונים) – משמאל מיוצגים צלילים נמוכים (באס) ומימין צלילים גבוהים (סופראן). תוצאות בדיקת השמיעה נרשמות על התרשים על-ידי שימוש בסימן o אדום עבור אוזן ימין וx- כחול לאוזן שמאל. סימנים אלה מחוברים בקו. מעל הקו המתקבל (לכוון קו האפס) – אזור השמיעה האבודה, ומתחת לקו (כלפי מטה) – אזור המייצג את שרידי השמיעה.
האודיוגרמה מספקת מידע בתחומים הבאים:
1. רמת הירידה בשמיעה (משקפת יכולת תפקודית):
0-30dB : שמיעה נורמלית.
31-50dB : ירידה בינונית.
51-70dB : ירידה חמורה.
71-90dB : ירידה עמוקה.
2. צורת העקומה : איזה צלילים (טונים?) נשמעים טוב יותר ואיזה פחות.
3. בעיה חד צדדית או דו צדדית.
4. סוג הירידה בשמיעה : הירידה בשמיעה יכולה להיות הולכתית, עצבית או מעורבת.