קריאת אודיוגרמה

צורת הבדיקה:

 

בדיקת השמיעה הקונבנציונאלית נעשית על ידי הצגת צלילים טהורים בטונים (תדירות) שונים כדי לקבוע מהו סף השמיעה. כלומר, מהי העוצמה החלשה ביותר שהנבדק מסוגל לגלות (50% מהפעמים) לגבי כל אחד מהצלילים שנבדקו.
<XML:NAMESPACE PREFIX = O />
האודיוגרמה היא תרשים עליו מיוצגים ספי הצלילים השונים שהתקבלו.
על הציר האנכי מיוצגת העוצמה – בראש התרשים מיוצגים הצלילים החלשים ובתחתית התרשים מיוצגים הצלילים החזקים, המסוגלים להכאיב ואף להזיק מחמת עוצמתם.
על הציר האופקי מיוצגות התדירויות (הטונים השונים) – משמאל מיוצגים צלילים נמוכים (באס) ומימין צלילים גבוהים (סופראן).  תוצאות בדיקת השמיעה נרשמות על התרשים על-ידי שימוש בסימן o אדום עבור אוזן ימין וx- כחול לאוזן שמאל.  סימנים אלה מחוברים בקו.  מעל הקו המתקבל (לכוון קו האפס) – אזור השמיעה האבודה, ומתחת לקו (כלפי מטה) – אזור המייצג את שרידי השמיעה.

 

האודיוגרמה מספקת מידע בתחומים הבאים:

 

1. רמת הירידה בשמיעה (משקפת יכולת תפקודית):
0-30dB   : שמיעה נורמלית.
31-50dB : ירידה בינונית.
51-70dB : ירידה חמורה.
71-90dB : ירידה עמוקה.
2. צורת העקומה : איזה צלילים (טונים?) נשמעים טוב יותר ואיזה פחות.
3.   בעיה חד צדדית או דו צדדית.
4.  סוג הירידה בשמיעה : הירידה בשמיעה יכולה להיות הולכתית, עצבית או מעורבת.