האתגר התקשורתי

לומדים לדבר

כשילד נולד עם לקות שמיעה, הדאגה הראשונה שלנו, כהורים וכאנשי מקצוע הנה להעניק לו כלים לתקשורת יעילה.

התקשורת מאפשרת לילד להביע את צרכיו, לפתח קשר רגשי עם משפחתו וסביבתו, ובהמשך לפתח מיומנויות חברתיות שיאפשרו לו שילוב מוצלח בחברה השומעת.

במיחא ירושלים עובד צוות של קלינאיות תקשורת מקצועי ומיומן שעוסק בפיתוח מיומנויות תקשורת, שמיעה, שפה ודיבור. צוות זה נותן הדרכה להורים ולאנשי מקצוע לגבי לקות השמיעה, תרגול ואימון בבית, שימוש במכשירי שמיעה ו/או שתל קוכלארי והמלצה והדרכה לגבי שימוש באביזרי עזר.

הקלינאיות עורכות גם הערכות תקשורת, שפה ושמיעה כחלק מהתהליך השיקומי.

קיימות מספר גישות כדי ללמד ילד עם לקות שמיעה  לתקשר עם סביבתו: לקלוט מידע ולהעביר מידע – לפתח דרכי תקשורת להבעה עצמית נוחה וטבעית.

איך בוחרים גישה?

הורים בוחרים גישה יחד עם אנשי מקצוע מתוך היכרותם את הילד והשקפת עולמם.

הגישות העיקריות:

הגישה האוראלית:

שמה דגש על שפה דבורה כשפה טבעית ששליטה בה היא הכרחית לשילוב בחברה השומעת . כדי לפתח שפה אוראלית, יש צורך בהגברה הכי טובה ובעבודה אינטנסיבית. השאיפה הינה להפוך את הילד עם לקות השמיעה לכמה שיותר כמו ילד שומע.

במרכזים השונים הדוגלים בשיטה האוראלית יש איזונים שונים בין האזנה וקריאת דיבור.

הגישה האוראלית הרב חושית  היא הנפוצה ביותר. במקביל לתרגול וניצול שרידי שמיעה יש גם שימוש בערוץ הוויזואלי: קריאת דיבור, למידת קריאה וכדומה. מחקרים הראו שהתפקוד בעזרת שני ערוצים גבוה יותר מאשר על ידי ערוץ אחד בלבד.

הגישה האוראלית חד חושית -שמיעתית מילולית (Audiology verbal )

מתמקדת בעבודה סביב דיבור אוראלי בלבד, מבוסס על הקשבה שמיעתית בלבד. שיטה זו דורשת הגברה אגרסיבית כדי לנצל כל שריד שמיעה ורואה בהורים שותפים מלאים להוראה שצריכה להתקיים בכל רגע ורגע.

הגישה הכוללנית/סימולטנית:

הינה גישה המשלבת בתוכה מספר שיטות, היא מספקת מידע שמיעתי וויזואלי בצורה משולבת: הגברה נאותה ושימוש בקריאת דיבור ושפה מסומנת בו זמנית.  הסימון מותאם למילים המדוברות ועוקב אחר חלקי השפה המדוברת. כשילד לומד לתקשר בגישה הכוללנית, הוא מרוויח מכל העולמות. הוא לומד לתקשר בגיל צעיר על ידי הסימון המלווה את הדיבור, ותוך כדי לומד לדבר בשפה אוראלית. ככל שהילד גדל ורוכש שפה אוראלית, הוא לעתים קרובות מזניח את הסימון לטובת השפה האוראלית שאיתה הוא יכול לתקשר עם מגוון רחב יותר של אנשים בסביבתו.

היתרון של הגישה הכוללנית הנו שהיא איננה משאירה את הילד ללא שפה עד שמתפתחת שפה אוראלית. היא מאפשרת לו לתקשר עם סביבתו, ללמוד תחביר, ולהביע את צרכיו מגיל מאד צעיר.

פעם חששו שלימוד בגישה הכוללנית יפגע ביכולתו של הילד החירש ללמוד שפה אוראלית. כיום, המחקרים האחרונים מוכיחים את ההיפך. לא רק שהשפה האוראלית אינה נפגעת, אלא, שבנוסף לכך, ילדים אשר למדו לתקשר דרך הגישה הכוללנית, הצליחו יותר טוב מבחינה אקדמאית, חברתית, ובעלי בטחון עצמי גבוה יותר מילדים אשר למדו בגישה האוראלית בלבד.

שפת הסימנים: הנה שפה ויזואלית בעלת תחביר ודקדוק עצמאי טבעית עבור ילד חירש. קהילת החרשים טוענים שהחרשות היא תרבות, וששפת סימנים הנה שפת האם לילדים חרשים. יותר קל ללמוד שפה שנייה כשיש בבסיס שפת אם טבעית. ישנם הורים אשר בוחרים ללמד את ילדם שפת סימנים כשפה ראשונה ושפה אוראלית כשפה שנייה. גישה זו אינה מאד מרווחת בישראל, אך נפוצה מאד  בעולם.

מה ממליצים במיחא ירושלים?

  • לזכור ששפה (כלשהי) הכרחית להתפתחותה של תקשורת שהיא המטרה העיקרית.
  • לדאוג תמיד להגברה  הכי טובה עבור הילד
  • להשתמש בכל אמצעי שיאפשר לילד למידת שפה טובה ושימושית
  • לשמור על אופציות פתוחות ולנוע בין השיטות בהתאם לצרכי הילד ורצונותיכם.