איך בודקים שמיעה של ילדים

שמיעה היא אחד מן החושים החשובים ביותר שלנו. באמצעות חוש השמיעה אנו מפתחים שפה ומיומנות תקשורתית, מוזהרים מפני סכנה מתקרבת, מזהים את הכיוון ממנו מגיע הקול ונהנים מצלילי קול וממוזיקה.

לקות שמיעה שאינה מטופלת היא נכות המגבילה את הלוקים בה בתחומים רבים, אבל יותר מכל היא פוגמת ביכולת לתקשר עם הזולת.

התפתחות הרפואה, הטכנולוגיה ושיטות השיקום לאורך השנים, מאפשרת לנו לסייע ללוקים בשמיעתם ובכך להפחית את ההשפעות השליליות שלה על חיי היום יום שלהם.

כיצד אנו שומעים:

הכרות בסיסית של מבנה האוזן ומנגנון השמיעה יאפשרו לכם להבין מה המקור ללקות השמיעה. ניתן לחלק את האוזן לשלושה חלקים: האוזן החיצונית, האוזן התיכונה והאוזן הפנימית.

האוזן החיצונית: מורכבת מהאפרכסת ותעלת השמיעה. האפרכסת מרכזת ומכוונת את גלי הקול אל תוך תעלת השמיעה. תעלת השמיעה מגבירה את גלי הקול ומכוונת אותם הלאה לכיוון עור התוף.

האוזן התיכונה: חלל מלא באוויר שבצדו האחד עור התוף ובצדו השני האוזן הפנימית. עור התוף רועד בתגובה לגלי הקול המגיעים דרך תעלת השמיעה. באוזן התיכונה יש גם שלוש עצמות קטנות המחוברות זו לזו בשרשרת: הפטיש המחובר לעור התוף, הסדן והארכובה.

עצמות אלו נעות בתגובה לתנועה של עור התוף, מגבירות את עוצמת גלי הקול ומעבירות אותם לאוזן הפנימית. אל חלל האוזן התיכונה מחוברת חצוצרת האוזן שנפתחת בצידה השני אל הלוע האפי הנמצא בפנים האף. תפקיד חצוצרת האוזן לאוורר את חלל האוזן התיכונה ולהשוות את לחץ האויר בה ללחץ האויר בחוץ.

האוזן הפנימית: האוזן הפנימית מורכבת מאיבר השמיעה –  הקוכליאה או השבלול, המכונה כך על שם צורתו, ומאיבר שיווי המשקל.

החדרים בשבלול מלאים בנוזל. כאשר עצמות השמיעה באוזן התיכונה נעות בתגובה לגלי הקול הן יוצרות גלים בנוזל שבשבלול, הגורמים לגירוי של אלפי תאי שיער תחושתיים המסודרים לאורך השבלול. תאי השיער מחוברים לעצב השמיעה וכך מועברים הגירויים למוח שם הם מפוענחים כ"קולות".

בדיקות שמיעה מקובלות

קיימים סוגים רבים של בדיקות שמיעה, כשכל אחת נותנת מידע שונה. חלק מבדיקות שמיעה אינן דורשות שיתוף פעולה מצד הנבדק. את הבדיקות הללו ("בדיקות אובייקטיביות") אפשר לבצע גם כשמדובר בתינוקות ובילדים צעירים מאד.

בהמשך נעשה הכרות עם כמה מהבדיקות המקובלות ביותר. אל תהססו לבקש מהאודיולוג שיסביר לכם את המהות, המטרה והתוצאות של הבדיקות.
כל בדיקה נותנת לאודיולוג כמה נקודות אחיזה. ברוב המקרים, יהיה צורך בבדיקות רבות, אולי במשך שנה או יותר, כדי לגלות את טבעה והיקפה של לקות השמיעה של ילדכם. האם היא נגרמה ע"י בעייה באוזן התיכונה? בשבלול? האם היא עמוקה? מהו הצליל החלש ביותר שילדכם מסוגל לשמוע ועוד….

יש כמה שאלות שרצוי לשאול כששמיעת ילדכם נבדקת:

  • מה מודדת בדיקה זו?
  • כיצד היא מתבצעת?
  • מדוע נעשית בדיקה זו בזמן הזה?
  • מהם הממצאים?
  • כיצד מפרשים את התוצאות?
  • מה מידת האמינות של הבדיקה?

בדיקות אובייקטיביות:

בדיקת פלט אקוסטי (OAE)

בבדיקה זו מודדים בתעלת האוזן החיצונית הדים מהאוזן הפנימית בתגובה לצליל. שבלול תקין יוצר צליל משלו בתגובה לצליל הנכנס לאוזן. בדיקת הפלט האקוסטי  מחפשת תגובה זו. אם אין תגובה, יתכן שיש לקות שמיעה.

בדיקת פוטנציאלים חשמליים שמיעתיים (ABR)

בדיקת שמיעה שבה שמים על  הראש של ילדכם חיישנים כדי לקלוט ישירות את תגובת  עצב השמיעה לצליל. מאחר שהילד אינו חייב להגיב באופן פעיל לצליל, משתמשים בבדיקה זו לעיתים קרובות אצל ילדים צעירים מאד כשהם ישנים.

רפלקסים אקוסטיים

באוזן עם שמיעה תקינה, שריר מסוים באוזן התיכונה מתכווץ בתגובה לצלילים חזקים בעוצמה של בערך 70 עד 100  דציבלים (dB). אי הופעת רפלקס כזה אקוסטי יכולה להצביע על ליקוי שמיעה.

טימפנומטריה

בדיקה זו בוחנת את תנועת עור התוף ואת יכולת האוזן התיכונה להוליך צליל לאוזן הפנימית. בדיקה זו נותנת מידע לגבי מצב עור התוף ובריאות האוזן התיכונה. הבדיקה אינה נותנת מידע לגבי השמיעה.

בדיקות סובייקטיביות (התנהגותיות):

התנהגויות נצפות Behavioral Observational Audiometry

האודיולוג בוחן את פני התינוק ושינויים בהתנהגותו בתגובה לצליל. האודיולוג מאומן להבחין בשינויים בהתנהגות התינוק כגון שינוי באופן המציצה, הרחבת העיניים, או חיפוש אחר מקור הצליל. אפשר להשתמש בבדיקה זו עם ילדים בגיל צעיר, בנוסף לבדיקות אחרות.

חיזוק ויזואלי VRA) Visual Reinforcement Audiometry)

בבדיקה זו, האודיולוג מלמד את הילד לחפש צעצוע מאיר או נע בתגובה לצליל. בדיקה זו נעשית בדרך כלל לילדים בני שישה חודשים עד שנתיים.

בדיקת שמיעה תוך משחק Play Audiometry

בבדיקה זו, האודיולוג מלמד את הילד להגיב בפעולה כלשהי (כגון הוספת קוביה למגדל) בכל פעם שהוא שומע צליל.
ניתן ורצוי לבצע את כל הבדיקות ההתנהגותיות עם צלילי דיבור שונים וצלילים טהורים בעוצמות שונות.

ליקוי בשמיעה

ירידה הולכתית (קונדוקטיבית) – ירידה בשמיעה הנובעת מפגיעה באוזן החיצונית או התיכונה. פגיעה זו גורמת לירידה בעוצמת הצליל המועבר לאוזן הפנימית. בעיה הולכתית גורמת לאבדן עוצמה, לא לאובדן בהירות. בירידה זו נראה באודיוגרמה פער בין סף השמיעה המתקבל בהולכת אויר (פגוע) לבין סף השמיעה המתקבל בהולכת העצם (בתחום הנורמה). הבעיה יכולה לנבוע מעודף שעווה באוזן, קרע בעור התוף, דלקת באוזן החיצונית או התיכונה, נוזלים באוזן התיכונה, בעיה בעצמות השמע ועוד. רוב הבעיות הגורמות לירידה הולכתית ניתנות לריפוי באמצעים רפואיים.

ירידה תחושתית-עצבית (סנסורי-נאורלית) – ירידה בשמיעה הנובעת מפגיעה באוזן הפנימית או בעצב השמיעה. פגיעה זו גורמת בנוסף לאובדן עוצמה גם לקושי בפענוח הצלילים. באודיוגרמה נראה שסף השמיעה בהולכת אויר דומה/זהה לסף השמיעה בהולכת עצם. הבעיה יכולה לנבוע מתורשה, תרופות, מחלות, סיבוך בהריון, סיבוך בלידה, רעש. הליקוי יכול להיות ברמות שונות של חומרה וברוב המקרים לא ניתן לריפוי באמצעים רפואיים. ירידה מעורבת היא ירידה בשמיעה הנובעת הן מבעיה הולכתית שמקורה בבעיה באוזן החיצונית או התיכונה, והן מבעיה תחושתית-עצבית שמקורה בבעיה באוזן הפנימית או בעצב השמיעה.

איך קוראים ומפענחים אודיוגרמה

בדיקת השמיעה הרגילה נעשית על ידי הצגת צלילים טהורים בטונים (תדירויות) שונים כדי לקבוע מהו סף השמיעה. כלומר, מהי העוצמה החלשה ביותר שהנבדק מסוגל לגלות (50% מהפעמים) לגבי כל אחד מהצלילים  שנבדקים.

האודיוגרמה היא תרשים עליו מיוצגים ספי הצלילים השונים שהתקבלו בסימנים בינלאומיים. על הציר האנכי מיוצגת העוצמה (ב-dB) – בראש התרשים מיוצגים הצלילים החלשים ובתחתית התרשים מיוצגים הצלילים החזקים, המסוגלים להכאיב ואף להזיק מחמת עוצמתם. על הציר האופקי מיוצגות התדירויות (הטונים השונים) – משמאל מיוצגים צלילים נמוכים (באס) ומימין צלילים גבוהים (סופראן).

תוצאות בדיקת השמיעה נרשמות על התרשים על-ידי שימוש בסימן o אדום עבור אוזן ימין וx- כחול לאוזן שמאל.  סימנים אלה מחוברים בקו.  מעל הקו המתקבל (לכוון קו האפס) – אזור השמיעה האבודה, ומתחת לקו (כלפי מטה) – אזור המייצג את שרידי השמיעה.

אוויר

אוויר ממוסך

עצם

עצם ממוסך

אין תגובה

אוזן ימין (אדום)
אוזן שמאל (כחול)

האודיוגרמה מספקת מידע בתחומים הבאים:

רמת הירידה בשמיעה (משקפת יכולת תפקודית)

0 – 30dB : שמיעה תקינה
31-50dB : ירידה קלה
51-70dB : ירידה בינונית
71-90dB : ירידה חמורה
dB +91   : ירידה עמוקה

צורת העקומה
אלו צלילים (טונים) נשמעים טוב יותר ואלו פחות.

בעיה חד צדדית או דו צדדית

סוג הירידה בשמיעה
כאמור, הירידה בשמיעה יכולה להיות הולכתית, עצבית או מעורבת.

מכשירי שמיעה מגבירים צלילים כך שילד לקוי שמיעה יוכל לשמוע אותם. מכשיר השמיעה מורכב ממיקרופון, ממגבר וממשדר ותפקידו להגביר את הצלילים בתעלת האוזן. מכשיר השמיעה ממוקם על האוזן של הילד ומחובר אל האוזניה הנמצאת בתוך האוזן. ניתן להסיר את המכשיר והאוזניה בכל עת.

עזרים נוספים

שתל השבלול (Cochlear Implant)

שתל השבלול מיועד בדרך כלל לאנשים בעלי ירידה עמוקה בשמיעה, שאינם יכולים להנות ממכשירי שמיעה רגילים. באמצעות השתל הקוכליארי עוברים הגירויים השמיעתיים באופן ישיר אל עצב השמיעה. בדרך זו הם עוקפים את תאי השיער הפגומים באוזן הפנימית.

 מכשיר מסוג FM (Frequency Modulation)

השידור ב FM נועד לשפר את תפיסת הדיבור של הילדים לקויי השמיעה בסביבתם ע"י ביטול השפעת המרחק והפחתה, במידה רבה, את השפעת הרעש הסביבתי. מכשיר ה – FM נוסף למכשיר השמיעה הרגיל ומכיל שני רכיבים עיקריים – משדר, הנמצא ביחד עם המיקרופון אצל הדובר, ומקלט המחובר למכשיר השמיעה של הילד. המכשיר הוא אלחוטי ומשדר באמצעות גלי רדיו.

מהן התגובות המצפות מהילד על פי גילו:

גיל:

תגובות מצופות

סימנים אפשריים לליקוי שמיעה

0-3 חדשים:

תגובת בהלה לצלילים פתאומיים וחזקים

כאשר אינו נבהל וממצמץ כאשר מושמע גירוי חזק ופתאומי כטריקת דלת, נפילת חפץ כבד וכו'

3-6 חדשים:

מקשיב לקולות מוכרים

מחפש בעיניו אחר מקור הקול,

מתחיל להשמיע הברות ראשונות

כנ"ל

6-10 חדשים:

הפנית ראש ומבט לכוון מקור קול אפילו חלש

מתחיל בחיקוי הברות וקולות דיבור

התחלת הבנת מילים פשוטות "לא" "שלום" "בי ביי"

כאשר אינו מפנה את ראשו למקור הקול כאשר קוראים לו.

כאשר אינו מגיב לדיבור אם לא רואה את פניהדובר.

כאשר תינוק מפסיק למלמל או משמיע קולות בודדים בלבד

10-18 חודשים:

מגיב למוסיקה ושירה

הופעת המילים הראשונות

מבין הוראות פשוטות "איפה נעליים" "תן לי"

כאשר הילד אינו מפתח שפה ודבור כמצופהלגילו ואינו מתחיל באמירת מילים ראשונות

18- 24 חודשים:

אוצר המילים של הילד גדל

מתחיל לצרף מילים למשפטים.

לא מתחיל לצרף מילים למשפטים בני שתי מילים

מעל גיל שנתיים:

הילד כבר מדבר באופן שניתן להבינו.

כאשר התפתחות שפה מאוחרת בהתאם למצופה בגילו או שדיבורו משובש וקשה להבינו.

ילד ששואל הרבה מה? מה? , או מגביר את עוצמת הרדיו, טלוויזיה